<h1>סמ"ג לאוין סימן קי"א</h1>
<h2>דף י.</h2>
ואמר רבא בפרק אחרון דנדה (ס"ו ב') טבלה ועלתה ונמצא עליה דבר חוצץ אם באותו יום שחפפה טבלה אינה צריכה לחוף ולטבול פעם אחרת ואם לאו צריכה לחוף ולטבול, והא דאמרינן בפרק קמא דחולין (י' א') טבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ לא עלתה לו טבילה עד שיאמר ברי(א) לי שלא היה עלי קודם לכן בשעת טבילה יש להעמידה בשלא טבל סמוך לחפיפה, ורבינו יעקב תירץ שבמסכת חולין מדבר בגוף שאין שם חפיפה [ו]לכך צריך לומר ברי(א) לי אבל במסכת נדה מדבר בראש שחפף, ומביא ראייה שחפיפות אינה בגוף כ"א בראש מדאמר רבא (נדה ס"ו ב') אשה לא תחוף אלא בחמין ואפילו בחמי חמה תוכל לחוף משום דמשרו מזיא, כך ראה מורי בפירוש רבינו (חנני) [חננאל], ולא גרסינן אבל בקרירי לא משום דמשרו מזיא, ודומה שר"ח [נ"א שרבינו יעקב] רוצה לפרש משרו כעין שרייה כלומר שהשיער נחפף היטב על ידם, עוד מביא ראיה מפרק חלק (סנהדרין צ"ה א') גבי אבישי בן צרויה שהיה חופף את ראשו, וכן הלל שהיה חופף ראשו במסכת שבת (ל"א א'), ובמסכת נזיר (מ"ב א') נזיר חופף ראשו ומפספס אבל לא סורק, וכן לא יחוף ראשו באדמה, ועוד ראייה מהא דאמר בבבא קמא פרק מרובה (פ"ב א') גבי עזרא שתיקן חפיפה, דאורייתא עיוני בעלמא דילמא מיקטר כלומר שנקשר השיער, ובא עזרא ותיקן חפיפה, ומה שאומר בכתובות (י"ז ב') משחא דחפיפותא קאמר מר, לשם מדבר בחטטין שבראש. והרב רבינו שמחה כתב במחזור ויטרי בשם רבינו שלמה כי חפיפה היא בכל הגוף מדאמרינן בפרק בתרא דנדה (ס"ז ב') גבי אשתו של ראש גולה שהיתה בכעס רב עם בעלה והלך רב נחמן לפייסה והיתה רוצה לדחות הטבילה עד למחר ואמר לה למה תמתיני עד למחר אטו עבדי חסרת דודי חסרת טשטקי חסרת, ופירש רבינו שלמה טשטקי כסא לישב עליו במרחץ, דודי להחם [ה]מרחץ, ואם לא היה צריך לחוף אלא ראשה לא היה צריך כל זה, אמנם רבי' חננאל פיר(ו)ש דודי חסרת להחם בהן חמין ולהשליך במקוה מפני הצינה, ואף לפירוש רבינו שלמה שפירש לרחוץ בחמין יש לפרש שלאחר שתעלה מן המים הצוננים תכנס בחמין להחם גופה, וטשטקי פירש רבינו סעדיה מסרקות, מ"מ נכון להחמיר לעשות חפיפה בכל הגוף ולסרוק ראשה במסרק פן נתקשרו השערות דא"ר הונא (נדה ס"ז א') נימא אחת קשורה חוצצת שלש אינה חוצצת שתים איני יודע (ע"פ סה"ת סי' ק"ב—ק"ג ונדה ס"ו ב' תד"ה אם) ורבי יוחנן אמר אנו אין לנו אלא אחת והלכה כרבי יוחנן שהוא רבו.
